הקדמה
דלקת מפרקים שגרונית (ארטריטיס ראומטואידית) היא מחלה כרונית ובעלת עליות ומורדות. המחלה שכיחה ופוגעת בכ1% מן האוכלוסייה. נשים נוטות לחלות בה יותר מגברים ביחס של 1:3. המחלה מתחילה בגילאי הביניים (40 שנה) ועולה בשכיחות בגילאים המבוגרים יותר, אך יכולה להופיע בכל גיל.
מהי דלקת מפרקים שגרונית (ארטריטיס ראומטואידית)?
מחלה זו נמנית על קבוצת המחלות האוטואימוניות בה הגוף, בשל סיבות לא ברורות, תוקף את עצמו. המחלה מתפתחת משילוב של מספר גורמים. לפרופיל הגנטי של האדם חשיבות רבה. גנים מסוימים הקשורים במערכת החיסון מעורבים בסיכון ללקות במחלה. המצאות נטייה גנטית אינה תמיד מספקת. לעתים יש צורך בקיומם של גורמים סביבתיים (נגיף או חיידק) או גורמים אחרים (הורמונים) כדי שהמחלה תתפרץ.
כיצד מתפתחת המחלה ?
מפרק רגיל בנוי ממרכיב גרמי – קצות עצמות המכוסות בסחוס, ורקמת חיבור הכוללת קופסית המקיפה וקרום פנימי העוטף את המפרק וקרוי סינוביה. הסינוביה מפרישה נוזל וחומרים אחרים המשמנים ומזינים את המעטפת כולה ואת הסחוסים. בארטריטיס ראומטואידית הגוף מיצר נוגדנים נגד עצמו. הנוגדנים פועלים נגד הקרום הפנימי. מתפתחת תגובה דלקתית הקרויה סינוביטיס,. במהלך התהליך הדלקתי, תאי הסינוביה המשגשגים גורמים לשכבת המגן הרגילה להתעבות ולהופעת נפיחות אודם ורגישות במפרק. עם התקדמות התהליך התאים הסינובילים חודרים ומשמידים את הקופסית ואת רקמת הסחוס והעצם במפרק. השרירים והרצועות סביב המפרק נחלשים אף הם. בסופו של תהליך זה מתפתח עיווג (דפורמציה) במיפרק.
תסמינים וסמני המחלה
הפגיעה במפרקים בד"כ דו צדדית וסימטרית. המפרקים בגף העליון שנפגעים הם שורשי כפות הידיים, מפרקי האצבעות . גם מפרקים אחרים בגוף כגון מפרקי המרפקים, הירכיים, הברכיים והקרסוליים עלולים להיפגע. התלונות העיקריות לגבי המפרקים הם כאב וקישיון בוקר המשתפר במהלך היום. בהמשך מופיעים הגבלה בתנועות ולבסוף עיווגים בחלק מהחולים המחלה אינה מוגבלת רק למפרקים. כרבע סובלים מתפיחות מתחת לעורם בד"כ בסמוך למפרקים. תלונות על כאבי צוואר, יובש בעיניים ובפה מוכרות, הלב והריאות ודרכי העיכול נפגעים לעיתים נדירות.
כיצד מאובחנת המחלה ?
האבחון של דלקת מפרקים שגרונית מתבסס על הסיפור הקליני, ממצאי הבדיקה הגופנית המצביעים על תהליך דלקתי סימטרי במפרקים, ובדיקות מעבדה (שקיעת דם מוחשת ועליה במדדי דלקת כגון פקטור ראומטואידי, Anti-CCP) אמצעי דימות כגון צילומי רנטגן של המפרקים חשובים אף הם באבחון ובמעקב על קצב התקדמות המחלה
טיפול
הטיפול בדלקת מפרקים שגרונית שיש לה ביטוי קליני בידיים הוא רב צוותי וכולל ראומטולוג כירורג כף יד ואנשי שיקום. לטיפול מספר שלבים. בשלב הראשון הטיפול כולל תרופות לשיכוך כאבים, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים או במקרים חריפים יותר מתן סטרואידים. בנוסף מופנה החולה למכון לריפוי בעיסוק להתקנת סדים הדרכה והפעלה, ולמכון הפיזיוטרפי לחיזוק שרירים ושמירה על טווח תנועה. במקביל ניתן לשלב הזרקות של תכשירים סטרואידים לתוך המפרקים הגורמים בדרך כלל להטבה מהירה. טיפולים אלו עשויים לגרום להטבה מידית אך אינם מסוגלים לעצור את התקדמות המחלה, ויש צורך בטיפול ספציפי יותר. בשלב שני נעשה שימוש בתרופות DMARD עליהם נמנים מתוטרקסט (Methotrexate), פלקניל ((Plaquenil, סלזופירין (Salazopyrin) ועוד. בשנים האחרונות התווספו תכשירים ביולוגיים שונים מסוג חוסמי TNFa. ואחרים המסוגלים לעצור באופן משמעותי את התקדמות המחלה ואת התפתחות העיווגים.
דלקת מפרקים שגרונית היא לעתים מחלה מתקדמת ולמרות הטיפול התרופתי יש צורך בניתוח. הניתוח עשוי להפחית את הכאב, לשפר את תפקוד המפרק ואת צורתו החיצונית, ולסייע לחולה לחזור לבצע פעולות יום יומיות. ההתערבות הניתוחית חיבת להיות מתוזמנת היטב ולאחר קבלת הסכמה של הצוות המטפל והחולה. הניתוחים נחלקים לשתי קבוצות. מניעתי ושחזורי (רקונסטרוקטיבי). הניתוחים המניעתיים כוללים שחרור לחץ מעל לעצבים היקפים, כריתה של הסינוביה המודלקת (synovectomy) שיוף והסרה של בליטות גרמיות על מנת למנוע פגיעה בגידים או ברצועות. הניתוחים המשחזרים כוללים תיקון או העברת גידים לצורך שחזור פעולה של גידים שנקרעו. החלפת מפרקים בתותבת מלאכותי או קיבוע (fusion) מבוצעים במפרקים שפתחו עיווג שלהם מתלווים כאב והגבלה תפקודית.
סיכום
דלקת מפרקים שגרונית הנה מחלה שכיחה יחסית הגורמת לכאב ירידה בטווחי התנועה ולהפרעה תיפקודית. טיפול שמרני בשלבים הראשונים יעיל ואף עשוי לעצור את התהליך.עם זאת העדר תגובה יעילה לטיפול שמרני מחייב ניתוח להפחתת כאב, מניעת נזק עתידי או תיקון פגיעות בגידים, במפרקים ובעצבים שהתפתחו בעקבות המחלה, ובכך לשפר את איכות חיי המטופל.