תסמונת התעלה הכפית

הגדרה וגורמים :

העצב המדיאני הוא אחד משלושת העצבים הראשיים של הגף העליון (אולנאריס, רדיאליס ומדיאנוס). השורשים העצביים של חוט השדרה הצווארי היוצאים זוגות זוגות מבין החוליות הצוואריות הרביעית ועד השביעית, שולחים את סיביהם למקלעת הבריכאלית (מעל עצם הבריח) וממנה מסתעפים בין היתר שלושת העצבים הראשיים שהוזכרו לעיל. מהלכם של העצבים הנ"ל הוא לאורך הזרוע, האמה עד שרירי המטרה באמה ובכף היד ועד קצות האצבעות לצורך העברת תחושות למוח. על העצב המדיאני, לפני הסתעפותו לעצבים התחושתיים לאגודל, אינדקס, אמה ומחצית הקמיצה, לעבור בתעלה צרה בשורש כף היד המכילה גם את הגידים המכופפים של מפרקי האצבעות.
תסמונת התעלה הכפית (הקרפלית) מוגדרת כלחץ יתר על העצב המדיאני בעוברו בתוך התעלה הכפית.
הלחץ המוגבר גורם להפרעה באספקת הדם לסיבי העצב (אקסונים) ולהפחתה בעובי שכבת הבידוד (המיילין) אשר עוטפת את העצב אלה באים לידי ביטוי בהופעת תסמונת התעלה הכפית.
ברוב רובם של המקרים לא ניתן לזהות את הגורם הישיר לעליית הלחץ בתעלה. ניתן לחלק את גורמים הידועים לשלושה סוגים:
1- המבנה האנטומי הייחודי של התעלה.
2- מחלות כלליות (סיסטמיות) או מקומיות.
3- גורם הקשור לאופי פעילות מסוימת יומיומית.
התסמונת נמצאה שכיחה יותר בקרב נשים, בקרב חולי סוכרת, משקל עודף, הפרעות הורמונאליות ומקצועות מאד מסוימים. לא נמצא קשר של גרימה בין עבודת קלדנות ומחשב לבין תסמונת התעלה הכפית. הופעת תחושת נימול ותסמינים מובהקים של תסמונת התעלה הכפית במהלך השליש האחרון להיריון שכיחה למדי. ברוב רובם של מקרים אלה התופעה חולפת לאחר הלידה.

תסמינים

החולים עם תסמונת התעלה הכפית מתלוננים על תחושת נימול, דקירות בקצה האגודל, האצבע המורה והאמה לעתים בלוויית כאבים העלולים אף להפציע עד הכתף. בעקבות תלונות אלה שנת הלילה מופרעת בגין הצורך להניע ולנער את כף היד על מנת "להעיר" את היד שנרדמה. תסמינים אלה מופיעים בעת אחזקה ממושכת של חפצים כמו טלפון או הגה המכונית, כידון האופניים והאופנוע או בעת ביצוע פעילות שדורשת תנועות חוזרות ונשנות כאשר שורש כף היד נמצא בתנוחת כיפוף. מספר רב של חולים מתלוננים על נפילת חפצים מהידיים מבלי שחשו בכך.
בשלבים מתקדמים ומוזנחים של התסמונת עלולה להופיע בנוסף להפרעות התחושתיות הפרעות מוטוריות של שרירי האגודל הבאה לידי ביטוי בירידה בכוח הלפיתה של האצבעות וחוסר יכולת להביא את כרית האגודל מול כריות האצבעות (אופוזיציה). מגבלה זו מהווה קושי תפקודי ניכר בפעולות העדינות של אצבעות כף היד.
באופן כללי יש לפנות לייעוץ רפואי עם הופעת חלק מהסימנים שנזכרו לעיל ולא לחכות עד להופעת המגבלות המוטוריות בהיותן בחלקן בלתי הפיכות.

אבחון המחלה:

תסמונת התעלה הכפית מאובחנת ברוב המכריע של המקרים באופן קליני, במפגש הרופא עם החולה, ללא צורך בבדיקות עזר נוספות. על מנת שלא ייווצר אבחון יתר ומוטעה של התסמונת, כך שכל נימול באצבעות כף היד, יאובחן כתסמונת התעלה הכפית. מקובל מאוד להפנות את החולה לבדיקת מוליכות חשמלית של העצב (EMG ) על מנת לעמוד ולהעריך את חומרת התסמונת.

דרכי טיפול:

1- טיפול שמרני: עם הופעת התסמונת ניתן להשתמש בסדי לילה (המונעים את כיפוף שורש כף היד) וכך למנוע את הופעת תחושת הנימול המפריעה לשנת הלילה. טיפול שמרני כמו הסננת קורטיזון לתעלה לא הוכיח את יעילותו לאורך זמן, מה גם שסיכון מסוים נילווה לטיפול זה.
2- טיפול כירורגי: כלומר שחרור ניתוחי של התעלה הכפית, נמצא כטיפול היעיל ביותר לריפוי תסמונת התעלה הכפית. ניתוח, נמצא לא רק רצוי, אלא הכרחי במצבים של לחץ בינוני וקשה על העצב המדיאני וזאת בכדי למנוע נזקים עתידיים בלתי הפיכים.
הניתוח מתבצע בחדר ניתוח בד"כ בהרדמה מקומית, חוסם עורקים על הזרוע, משך הניתוח דקות ספורות ושיעור ההצלחה גבוה מאד (98%). ברוב רובם של המקרים ההחלמה מלאה וצמיתה. באותם מקרים שמופיעה הישנות של התסמונת, קרוב לוודאי שהאבחנה הייתה שגויה מלכתחילה או לא מלאה (לעתים קיימים בו זמנית מספר גורמים להופעת התסמונת כמו תת פעילות של בלוטת התריס או גירוי שורש עצבי בעמוד השדרה או במקלעת הברכיאלית ויתר לחץ בתעלה הכפית) ו/או כשל ניתוחי המתרחש לעתים נדירות. במקרים מוזנחים, בהם התסמונת נמשכת לאורך זמן רב, נדרש לעתים זמן רב (אם בכלל) על מנת שהעצב המדיאני "יתאושש" ויחזור לתפקוד מלא ותקין. בד"כ נדרשים שבועיים עד שלושה שבועות לצורך החלמה מהניתוח וחזרה לתפקוד מלא. קיימות שתי שיטות ניתוחיות: השיטה הפתוחה הפורמאלית והשיטה האנדוסקופית.
כאשר נבדקו התוצאות שלושה חודשים לאחר הניתוח, לא הוכח קיומו של כל יתרון יחסי של השיטה האנדוסקופית על השיטה הפתוחה למעט חזרה מוקדמת יותר לעבודה בשיטה האנדוסקופית.