שבר עצם הסירה

שבר של עצם הסירה הוא השבר הנפוץ ביותר בעצמות שורש כף היד. השבר נגרם בדרך כלל מנפילה על כף יד מושטת וגורם לכאב בצד רדיאלי באזור בסיס האגודל וב"תיבת ההרחה" SNUFF BOX. אספקת הדם של עצם הסירה עלולה להיפגע בגין השבר ולכן נפוץ יחסית סיבוך של חוסר איחוי ונמק העצם בעקבות השבר. בדרך כלל מטופל השבר בעזרת קיבוע שורש כף היד בעזרת גבס למשך שישה עד שנים עשר שבועות ולעתים נדרשת התערבות ניתוחית לקיבוע פנימי של העצם אם השבר הוגדר כלא יציב או עם תזוזה

אנטומיה:

עצם הסירה היא אחת משלושת העצמות בשורה המקורבת של שורש כף היד. היא מהווה גשר בין שתי השורות של העצמות וביניהן לעצם החישור (עצם הרדיוס). חלקים גדולים מהעצם מכוסים בסחוס ומותירים מעט גישה לכלי דם אל תוך העצם. כלי דם נכנסים לחלק הגבי של העצם, באזור הגבשושית שלה ובאזור המותן שלה, לכן שבר לרוחבה עשוי לקטוע את אספקת הדם לחלקה המקורב (הקרוב לחישור).

מנגנון חבלה:

נפילה על יד מושטת, בשילוב של מנח שורש כף היד ביישור יתר והטיה חישורית (הטיה במישור החזיתי; radial deviation) הוא מנגנון הפגיעה השכיח של עצם הסירה. במנח זה של שורש כף היד, סופגת עצם הסירה את עוצמת הנפילה מבלי שמתאפשרת לה כל תנועה.

בדיקה פיזיקאלית:

אנשים הסובלים משבר בעצם הסירה מתארים כאב או רגישות באזור תיבת ההרחה (החלק הגבי של בסיס האגודל, מרוחק קמעא מהקצה המרוחק של עצם החישור). בדיקה קלינית עשויה להפיק כאב בעת דחיסה של האגודל לכיון עצם הרדיוס ובעת סיבוב כף היד כלפי מעלה נגד התנגדות.

צילום רנטגן:

נחשב לבדיקה הטובה ביותר לזיהוי שבר של עצם הסירה, אולם כ-30 אחוזים מהשברים אינם נראים בצילום שנערך זמן קצר לאחר מועד החבלה.. לכן בכל מקרה של חשד קליני לקיומו של שבר גם אם אינו מודגם בצילום רנטגן מומלץ לקבע את שורש כף היד בעזרת גבס ולבצע צילום רנטגן חוזר (רצוי ללא הגבס) לאחר שבוע עד שבועיים מועד בו סביר שצילום רנטגן ידגים או ישלול את קיומו של השבר החשוד.. דימות תהודה מגנטית, מיפוי עצמות או טומוגרפיה ממוחשבת יכולים להדגים או לשלול שבר כבר בשלב מוקדם.

שבר של עצם הסירה יכול להיות חלקי (כתשיעית מהמקרים) או מלא. שברים מלאים עשויים להיות שבר של גבשושית עצם הסירה, שבר רוחבי של מותן העצם (transverse waist), שבר של החלק המקורב של העצם (proximal pole) או שבר של המענית הגבית (dorsal sulcus). השברים יכולים להיות עם תזוזה (בין שברי העצם) או בלי תזוזה, וחלקם מלווה בפגיעה ברצועות וחוסר יציבות של מפרקי העצם.

טיפול:

טיפול הבחירה בשבר ללא תזוזה של יותר ממילימטר הוא קיבוע של שורש כף היד והאגודל (THUMB SPICA) בעזרת גבסׂ, כאשר לעתים כולל הגבס גם את המרפק. הגבס מורד לאחר תקופה המותאמת למיקום השבר, ככל שהשבר מקורב יותר, עולה הסבירות לפגיעה באספקת הדם לאזור השבר וההחלמה מצריכה זמן קיבוע ממושך יותר. שברים של השליש המרוחק של העצם מקובעים לשישה עד שמונה שבועות, שברים של השליש האמצעי מקובעים לשמונה עד שנים עשר שבועות ושברים של השליש המקורב מקובעים לשנים עשר ועד עשרים ושלושה שבועות.

טיפול הבחירה בשברים עם תזוזה גדולה ממילימטר, שברים עם חוסר יציבות או שברים שכוללים הזחה משמעותית של העצם ביחס לשכנותיה הוא ניתוח הכולל קיבוע פנימי של השבר. לפעמים כולל הניתוח השתלת עצם עם אספקת דם כדי למנוע סיבוכים של חוסר איחוי או נמק עצם.

סיבוכים:

סיבוכים נפוצים של שבר עצם הסירה הם- חוסר איחוי, נמק עצם וחוסר יציבות וניוון של מפרקי עצם הסירה.

חוסר איחוי של שבר עצם הסירה נובע בדרך כלל מהעדר אבחון של שבר ללא תזוזה. לעתים קרובות, למרות אבחון מאוחר של השבר, ניתן לטפל בו בהצלחה. חוסר איחוי נמצא גם בקרוב לעשירית מהשברים למרות האבחון המדויק והטיפול המקובל. בהעדר ריפוי של השבר לאחר 6 חודשים של טיפול שכלל קיבוע שורש כף היד בעזרת גבס, טיפול בעזרת גלי קול בתדר נמוך, מומלץ טיפול פולשני הכולל הטריית קצות השבר, השתלת עצם הנלקחת מעצם הרדיוס (באזור הניתוח)ולעתים קיים הצורך בהשתלת עצם מלווה בעורק המספק דם לאזור השבר וקיבועו בעזרת מסמרים או ברגים.

הסבירות להופעת נמק עצם בעקבות שבר של עצם הסירה עולה ככל שהשבר מערב את החלק הקריבני של עצם הסירה.

בהעדר טיפול או אי-ריפוי של שבר בעצם הסירה קיימת סבירות גבוהה ביותר (90%) להופעת ניוון מתקדם וחוסר יציבות של מפרקי עצם הסירה עם העצמות השכנות לה. במקרים אלו, בהם תפקוד שורש כף היד מוגבל הן בגין כאבים והן בגין הגבלה בטווח התנועה קיימים מספר ניתוחים המיועדים להפחית את עוצמת הכאבים אולם במחיר של הגבלה בטווח תנועת מפרקי שורש כף היד. על מנת למנוע סיבוך קשה זה מומלץ בכל מקרה של חבלה לשורש כף היד, חשד לשבר, כאבים מתמשכים בשורש כף היד לפנות לבדיקת רופא מומחה לכירורגיה של היד.