שברים בעצמות המסרק וגלילי אצבעות כף היד

שברים בעצמות המסרק ובגלילי האצבעות הינם השברים השכיחים ביותר בכף היד.
מבחינה גרמית, כל אצבע מורכבת מעצם מסרק אחת ומשלושה גלילים: מרוחק, אמצעי ומקורב (תמונה מס' 1), באגודל מצויים רק הגליל המקורב והמרוחק .כל גליל יוצר מפרק עם הגליל המרוחק לו כך שראש מסרק עם בסיס הגליל הראשון יוצרים את המפרק metacarpophalangeal. ראש גליל מקורב עם בסיס גליל אמצעי יוצרים את המפרק הבין-גלילי המקורב. ראש גליל אמצעי ובסיס גליל מרוחק יוצרים את המפרק הבין-גלילי המרוחק. (תמונה מס' 1) .

שברי המסרק ניתן לסווג ע"פ מיקום השבר לאורך המסרק קרי שברים בראש וצוואר המסרק,שברים בגוף המסרק ושברים בבסיס המסרק. את שברי הגלילים מקובל לסווג לשברי קצה, שברים תוך מפרקים ושברים בגוף הגליל

תמונה מס' 2 – צילום קדמי אחורי וצידי של אצבע המדגים שבר אלכסוני בגליל האמצעי (ראה חץ).

גורמי הסיכון:

שברים בעצמות המסרק ואצבעות שכיחים יותר בקרב גברים ובעיקר בין הגילאים 10-40 . שברים בגלילים שכיחים יותר באצבעות האגודל והאמה( האצבע השלישית ) היות והן חשופות יותר בזמן מלאכת כפיים.

גורמים:

שברי הקצה נובעים לרוב משברי מעיכה של הגליל המרוחק באזור הציפורן כגון פטיש המכה על הציפורן. לשברים אלו מלווה בד"כ גם שטף דם מתחת לציפורן. שברים תוך מפרקיים ושברי גליל נובעים מחבלות סיבוביות לאצבע וכן חבלות מעיכה או תלישה.

תסמינים:

נפיחות, כחלון כאב בהנעת האצבע, הגבלה בתנועות המפרקים הבין-גליליים ועיוות צורה של האצבע הינם תסמינים שכיחים לשברים בגלילי האצבעות.

מתי לפנות לרופא:

מומלץ כי בכל חבלה לאצבעות המלווה בתסמינים שצוינו יש לפנות לרופא לבדיקה וביצוע בדיקת דימות לצורך הערכה ואבחון. איחור באבחנה או העדר אבחנה נכונה יכול לגרום למוגבלות וכאב בתפקוד האצבע והיד.

סיבוכים :

שבר שלא אובחן במועד עלול להתחבר בעמדה לא תקינה של האצבע ,דבר הגורם לעיוות קבוע של האצבע הפגועה ומפריע להפעלת האצבע ולתפקוד תקין של היד . עיוות מעין זה, גורר לעיתים צורך בניתוח לתיקון העיוות. שברים המערבים את המפרק ומתחברים בעמדה לא תקינה עלולים לגרום לשחיקה של הסחוס במפרק, כאב והגבלה בתנועה.
הגבלה בתנועת מפרקים הקטנים של האצבעות הינה תופעה שכיחה לאחר שברי עצמות כף היד כאשר גורמי הסיכון להגבלה בתנועות הינם לרוב, קיבוע ממושך מעל 4 שבועות , הדבקויות של גידים או מעטפות המפרקים, שברים מרובים באצבעות, חבלות מעיכה הגורמות גם נזק משמעותי לרקמה הרכה סביב העצם.
זיהום, אי חיבור וקרע גידים מכופפים או מיישרים הינם סיבוכים יותר נדירים בשברי עצמות כף היד.

בדיקות ואבחון :

בבדיקה קלינית אצל כירורג יד תתבצע הערכה של מידת הנזק לעור, גידים רצועות עצבים כלי דם העלולים להתלוות לשברים בעצמות המסרק והגלילים. צילומי הרנטגן מכוונים לאזור החבלה מהווים לרוב את כלי הדימות העיקרי לאבחון טיפול ומעקב בשברים של עצמות כף היד.

טיפול

שברים יציבים, שאינם נוטים לתזוזה משנית בזמן קיבוע או שברים תוך מפרקיים ללא תזוזה מקובל לקבע לתקופה של 3 שבועות. בניגוד לשברים בעצמות הארוכות נהוג לקבע את שברי הגליל ע"י חבישת אצבע לאצבע או ע"י סדי אלומיניום המותאמים לגודל החבלה, זאת, מחד על מנת לקבע רק את האזורים הדורשים קיבוע ומאידך, לאפשר הפעלה של המפרקים שאינם מעורבים. לדוגמא, שבר צוואר המסרק הנגרמים לרוב במנגנון אגרוף ומכאן שמם Boxer Fractures . שברים אלו שכיחים באצבעות רביעית וחמישית .שברים אלו נוטים להתחבר בקלות ואף ניתן לטפל ללא תיקון עיוות זוויתי של השבר עד 70 מעלות ,כירורג כף היד יסתפק לרוב בטיפול ע"י קיבוע בחבישה מרופדת או בסד גבס למניעת כאב בתקופה הסמוכה למועד החבלה.

שברים שאינם יציבים כגון שברים רוחביים, שברים הגורמים לעיוות ציר של האצבע, שברים תוך מפרקיים עם תזוזה, שברים מרובים בכף היד, שברים עם חסר גרמי או שברים פתוחים יש הנוהגים לקבע ע"י סוגי מקבעים שונים – מסמרים, ברגים, פלטות וברגים ומקבעים חיצוניים.

שברי עצמות המסרק והגלילים עם תזוזה עלולים לגרום למצב לא תקין של סיכול אצבעות (scissoring). במצב זה האצבע השבורה סוטה מצירה בזמן התנועה ורוכבת על האצבע הסמוכה לה ובכך פוגעת בתפקוד היד. מצב זה דורש ניתוח לתיקון עמדת השבר.

הגבלת תנועה של מפרקי אצבע אחת (בעיקר האמה) משפיעה גם על טווח התנועה של האצבעות הבריאות וכתוצאה מכך הגבלה ניכרת בתפקוד כף היד. מכאן החשיבות למנוע כל הגבלה בתנועת מפרקי האצבעות.

שברים תוך מפרקיים של בסיס עצם המסרק באגודל נקראים בשפה המקצועית Bennett's Fracture כאשר החלק המפרקי המעורב בשבר הוא גדול קיימת הורייה רפואית להחזיר את השבר לעמדה האנטומית ולקבעו בעזרת ניתוח.